אסתר ו-נח זבולוני
אוקטובר 2013 - חלק שני
יחסי הורים ילדים – היפוך תפקידים!
29 אוקטובר, 2013
וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת-יַעֲקֹב, וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב, מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו; וְעֵשָׂו אָחִיו, בָּא מִצֵּידוֹ. וַיַּעַשׂ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים, וַיָּבֵא לְאָבִיו; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ--בַּעֲבֻר, תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ. (בראשית כז, ל-לא)
על רקע פסוקים אלה, בדגש על "יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ" , נכתב המאמר "לשאלת חיובו של הבן לזון את הוריו מאת עו"ד יעקב שפירא הדן בסוגיית חובת הבן לזון את הוריו על מקורותיה הן במשפט העברי והן במשפט הישראלי, קרי, החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט - 1959, (להלן: "החוק").
ומסכם כהאי לישנא:
"דומה כי ההבחנה בין המחויבות המוחלטת של ההורה לזון את ילדיו (סעיפים 3-3א לחוק) לבין המחויבות המסויגת של הבן לזון את הוריו (סעיפים 4 ו-5 לחוק), משקפת את האמרה הידועה, שלצערנו פעמים הרבה היא משקפת את המציאות:
"אב אחד יכול לפרנס עשרה בנים - עשרה בנים אינם יכולים לפרנס אב אחד".
על כך בהרחבה במאמר שלהלן:
https://docs.google.com/document/pub?id=1JTA9st8nkpjxhKw-vM_AeETc7U2Oa9bPtvdTlVsKZWg
הערה:
מאת יהודית שפר צור
על חובת הילדים לזון הוריהם בהרחבה במאמר "זכותם של זקנים לקבל מזונות מילדיהם" מאת ג'וינט ישראל אשל, הדן בנפקויות מסעיפים 4 -5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) כגון: חיוב ילדים לשאת באחזקת הוריהם במוסדות; שיבוב זכות התביעה ע"י גופים אחרים; היקף המזונות ואופן סיפוקים; הסכמי וויתור בעניין מזונות לבגיר ועוד.
על כך בהרחבה במאמר שלהלן:
http://www.eshelnet.org.il/?catid={F1F2DBD9-EF58-414A-AA98-F79591ACDC25}
התמונה לצורך אילוסטרציה ואינה שייכת לכתבה
הסכסוך הישראלי פלסטיני / פרשת תולדות
30 אוקטובר, 2013
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. (בראשית כה, כא-כג)
על רקע פסוקים אלה מובא להלן הסרטון שכותרתו: "יעקב ועשיו נולדים ביחד, אבל את חייהם מלווה סכסוך שכמעט נגמר במוות. העימות ביניהם ובין צאצאיהם נמשך עד היום - האם הוא ייגמר מתישהו?"
בהשתתפות ערן ברוך, מנכ"ל בינה השייך לרשת בתי המדרש וח"כ זבולון אורלב, יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט"
עוד בעניין: יפים דבריה של פרופ' רות גביזון לעניין דו הקיום הישראלי פלסטיני במאמר "המדינה היהודית: הצדקה עקרונית ודמותה הרצויה" מתוך "תכלת" – גיליון 13 המסכמת כהאי לישנא:
"בינתיים אנו יכולים להביט בגאווה אל העבר ובתקווה אל העתיד. לישראל יש הרבה מה להציע לכל הקבוצות החיות בה, יהודים וערבים כאחד. כיום מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. בתנאים הקיימים מוצדק שתהיה כזאת, ואני חפצה כי תישאר כזאת ותנקוט את האמצעים הלגיטימיים הדרושים לשם כך. אבל יש לזכור שההיסטוריה של הארץ שאותה חולקים העמים היושבים בה כוללת שרידים של עמים רבים ותרבויות מגוונות. הרוב היהודי בישראל אינו צריך להתנצל על שהוא מבקש לשמר את זהותה הייחודית של המדינה, אבל עליו להכיר גם בנוכחותם של הפלסטינים היושבים בקרבו ולצדו ובזכויותיהם, ולאפשר להם לפתח ולבטא את עצמותם וייחודם הן כבעלי מדינה עצמאית שכנה לישראל והן כמיעוט בתוך המדינה היהודית.
גם התקווה כי הציבור היהודי בישראל יהפוך הומוגני יותר היא אשליה. ציבור זה לא יהיה לעולם רק חילוני או רק דתי, רק מערבי או רק מזרחי. מדינת ישראל לא תהיה מדינה אירופית-מערבית, למרות תקוותיו של הרצל, או, לחילופין, מדינה לבנטינית טיפוסית. וטוב שכך. כל היסודות הללו נובעים משורשים אותנטיים ואף אחד מהם איננו זר לציבור היושב כאן, אולם כוחם העיקרי נעוץ במיזוג שביניהם - נוסחה שראוי לשמר. את השילוב המיוחד בין התרבויות, המסורות והזהויות השונות יצטרכו תושביה של המדינה לפתח מתוך רגישות והוגנות. כל אחת מן הקבוצות צריכה "להרגיש בבית" במדינתה, אבל עליה להכיר בכך שאין לה הרשות והזכות לכפות על הקבוצות האחרות את דרכה ואת אורחות חייה. אם נשכיל לשמור על כללי המשחק הללו, הם ישרתו לא רק את מטרותיו של הכלל או הרוב, אלא גם את ייחודו וזכויותיו של המיעוט.
"לא עלינו המלאכה לגמור". הדור שלנו אינו נושא בנטל של הקמת המדינה. הוא צריך לקיים אותה, ולהבטיח כי יפקידהּ בידי הדורות הבאים כמקום שטוב ורצוי לחיות בו. הדבר דורש בנייתן של תשתיות ואמונה בצדקת הדרך - וזו נשענת על הכרה בריבוי הקבוצות החיות בישראל ובמורכבות של יחסיהן ההדדיים. ישראל חייבת להשתמש בריבוי הזה ולא לראות בו נטל, גם אם חלק מן הקבוצות מתעמתות זו עם זו, וגם אם בחלק מן המקרים שאיפותיהן וחלומותיהן מנוגדים בתכלית. בסופו של דבר, כל הקבוצות הללו חיות יחדיו ותצטרכנה להמשיך לדור בכפיפה אחת. המפתח להצלחתה של מדינת ישראל נעוץ ביכולתה להשכיל לקיים את היחס העדין, השברירי, הנחוץ כל כך, שבין המסגרת האזרחית המשותפת ובין עצמאותן וייחודן של הקבוצות השונות והמגוונות המתקיימות בה. המדינה היהודית שקמה כאן אינה זהה לזו שתוארה בחזונו של הרצל, אבל יש לה הישגים ניכרים בהתמודדות עם התפקיד הקשה הזה. אסור לה לנוח על זרי הדפנה - וחובתנו להמשיך ולמצוא מענה לאתגרים החדשים שבפניהם אנו עומדים.
אם נרצה - גם זו לא תהיה אגדה."
בהרחבה במאמר שלהלן:
http://www.daat.ac.il/he-il/ezrachut/democracy-yahadut/gabizon-hamedina.htm
הערה:
מאת יהודית שפר צור
לקראת חידוש המו"מ עם הפלסטינים שוחררו בחודש אוגוסט 2013, חרף עתירה לבג"צ* והפגנות רבות, 26 אסירים פלסטינים במסגרת הפעימה הראשונה.
ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" ומשפחות שכולות שאיבדו יקיריהן בפעולות טרור פנו לבג"צ לבטול החלטת הממשלה לשחרור 104 המחבלים, במסגרת תנאי המו"מ עם הפלסטינים, מנימוק של מתן לגיטימציה לטרור.
פסק הדין ניתן ע"י כב' הנשיא א' גרוניס שדחה את העתירה וסכם כהאי לישנא:
"אין חולק כי הסוגיה המונחת לפתחנו היא סוגיה קשה ורגישה. ליבנו עם בני משפחותיהם של נפגעי פעולות הטרור, שכאבם גדול הוא ואין בידינו לרפאו. ההחלטה על שחרור אסירים, ובפרט אסירים שמרצים עונשים כבדים בגין עבירות חמורות, היא החלטה קשה ביותר. בטוחים אנו כי הגורמים המוסמכים החליטו את אשר החליטו בלב כבד, ותוך התייחסות לכאבן ולעמדתן של המשפחות השכולות."
בתאריך 27.10.13 וועדת השרים לענייני חקיקה דחתה הצעת חוק של ח"כ אורית סטרוק מהבית היהודי לאסור שחרור מחבלים וביום שלישי ה-29.10.13 אחרי חצות יצאו לחופשי 26 אסירים נוספים במסגרת הפעימה השניה. http://news.walla.co.il/?w=/9/2689476
ולא נותר אלא לקוות ולייחל כי צעד גדול וכאוב זה יהיה צעד ענק לשלום!
*בג"צ 5413/13
http://www.haaretz.co.il/st/inter/Hheb/images/bagatzasirim.pdf
המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו הייז, 1844- התמונה מויקיפדיה לצורך אילוסטרציה ואינה שייכת לכתבה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Francesco_Hayez_061.jpg
העיוור וכלבו / פרשת תולדות
31 אוקטובר, 2013
וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת; וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּנִי. (בראשית כז, א)
על רקע פסוק זה נכתב המאמר "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מזקן" מאת השר הרב שי פירון המעלה את פרשת ספריית העיוורים בנתניה שכמעט נסגרה מחוסר תקציבים בשנת תשס"ח ומסיים כהאי לישנא:
"מכאן שהאיום על קיומה של הספרייה, מהווה ביטוי למחלה חברתית שבה מטפחים את החזקים ומזניחים את הזקוקים לעזרת הכלל. עצם איום הסגירה, הצליח לעורר בי מחדש את הדי ההשפעה שחוויתי בעקבות קריאת ספרו של ז'וז'ה סאראמאגו "על העיוורון". חברה שלמה מתעוורת, חברה שלמה מפסיקה לראות, ודומה שהיחידים שרואים מה קורה, הם העיוורים.
הדגשת המימד היהודי בנושאים חברתיים כמו זה עשויה להוביל לתהליך של שינוי בציבוריות הישראלית השבעה והדשנה. עצם האיום בפגיעה בציבור חלש כמו עיוורים מהווה תמרור אזהרה הקורא לנו לשוב ולחפש מה קרה לחברת המופת היהודית שהייתה אמורה לקום במדינת ישראל שבה קיומה של ספריית עיוורים, כמו גם קיומם של מוסדות נוספים, צריכה להיות חלק מתעודת הזהות של המדינה."
על כך בהרחבה במאמר שלהלן:
http://www.ypt.co.il/show.asp?id=24187
הערה:
מאת יהודית שפר צור
בתאריך 4.12.12 במסגרת סיור של קבוצת 60 עיוורים בעיר העתיקה נאסר עליהם לגשת לרחבת הכותל עם כלבי הנחיה שלהם על פי הנחיות רב הכותל.
מחד בין רשימת האיסורים החלים בעניין מקומות קדושים חל איסור להכניס בעלי חיים לכותל:
תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ"א-1981 סעיף 2 (12) : מעשים אסורים – הכנסת בעלי חיים
מאידך לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998 סעיף 19 ו' (2)– איסור הפליה במקום ציבורי ובשירות ציבורי- לא יקבע תנאים שלא ממין הענין המונעים או המגבילים, במישרין או בעקיפין, שימוש בשירות ציבורי או במקום ציבורי, או הנאה משירות ציבורי, ממקום ציבורי או בהספקת מוצר;
ומעל כל אלה מרחף חוק כבוד האדם וחירותו
בנייר עמדה, "כניסת אנשים עם כלבי נחייה לרחבת התפילה של הכותל המערבי" מאת הרב ד"ר בנימין לאו, הסוקר את מקורות ההלכה העוסקים בעניין הכנסת כלב נחייה לבית הכנסת , עולה כהאי לישנא: "שגם לשיטת האוסרים אין כאן איסור מובהק, ודאי שלא בגדרי הלכה מן התורה".
על כך בהרחבה במאמר שלהלן: http://www.idi.org.il/media/2334900/%D7%A9%D7%95%D7%AA%20%D7%9B%D7%9C%D7%91%D7%99%20%D7%A0%D7%97%D7%99%D7%99%D7%94.pdf
למותר לציין כי לאור מעמדו הנורמטיבי של החוק הגבוה מהתקנה וכן לאור ההלכה לפיה אין איסור מובהק להכניס כלב נחיה לרחבת הכותל טוב ייעשה אם תורם הכפפה ותוגש עתירה לבג"ץ בעניין.
לעניות דעתי כשלב מקדים טרם הגשת העתירה, בספטמבר 2013 פנתה ח"כ קארין אלהרר מ"יש עתיד", בהסתמך על הנימוקים שלעיל, לרב הכותל בבקשה לשנות את פסק ההלכה שהוציא לפיו חל איסור על הכנסת כתבי נחיה לרחבת הכותל.
יש עתיד!
שעון לעוורים עם סימוני ספרות בולטים – התמונה מויקיפדיה לצורך אילוסטרציה ואינה שייכת לכתבה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Watch_for_the_blind2.jpg
