אסתר ו-נח זבולוני

מעשה חם בכלתו - יהודה ותמר
21 נובמבר, 2013

​

וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה, לְעֵר בְּכוֹרוֹ; וּשְׁמָהּ, תָּמָר.  וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה--רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה.  וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ.  וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו.  וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ.  .....

 וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר:  הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ.  וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה...

וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה:  כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן; וַתֹּאמֶר, אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ.  יוַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ....

  וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.  הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה...

 וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא-יָסַף עוֹד, לְדַעְתָּהּ (בראשית לח, ו-כו)

על רקע פסוקים אלה נכתבה הכתבה "שאלה של תקוה" מאת ד"ר חיותה דויטש המשווה בין נרטיב יוסף ואשת פוטיפר ונרטיב יהודה ותמר מהפן הנשי:

"בשני הפרקים הנשים אינן פסיביות אלא נוטלות את גורלן בידיהן. בשניהם מתקרבת אשה לאיש. בשני המקרים רצון ההתקרבות קיים למרות הפער שיישנו בין השניים, פער הנובע ממעמד אישי או חברתי או משניהם גם יחד. נתבונן במניעים: מה מניע את תמר ומה מניע את אשת פוטיפר?"

על כך בהרחבה בכתבה שלהלן:

http://www.kolech.com/show.asp?id=29707

 

הערה:

מאת יהודית שפר צור

עולה מהפסוקים דלעיל כי עסקינן בגניבת זרע. תמר ברצונה העז בילוד ומשנבצר ממנה להרות מבניו של  יהודה שמה עצמה לזונה והביאה אותו לקיים עמה יחסי מין למען הבאת ממשיך.

גניבת זרע לפי החוק והפסיקה:

1. בגניבת זרע מתקיימים יסודות עבירת הגניבה  שהעונש בצידה הוא מאסר עד 3 שנים (סעיף 383 לחוק העונשין) ברם, לאור אופיו של מעשה גניבה זה שנעשה בצנעה ושותפים לו רק שני הצדדים יש קושי ראייתי בהוכחת העבירה.

2.  לא ניתן לחייב את האישה לעשות הפלה: השופטת אלה מירז  בפסק דינה ב-תמ"ש 10708-02-09 קבעה: "כאשר קיימים חילוקי דעות בין האב לאם הרי שהגם שקיימת זכות לאב בהריון האם ובמקרה דנן " זכות ההולדה השלילית" הרי שהיא לא תזכה להגנה ולא ניתן יהיה לממשה על ידי צווי בתי משפט וזאת בין השאר בשל היתרון של זכויות האשה בהקשר זה שבעיקר נובע מהיות העובר חלק מגופה ובהיות בריאותה ושלמות גופה אף היא מושפעת מכך."

3. הגבר שזרעו נגנב אחראי במזונות הילוד שכן הילד הוא התובע. השופט פאול שטרק בפסק דינו בתמ"ש (ת"א) 35180/06 קבע, כי אין לפטור אב בעל כורחו  ממזונות:  "אין הקטינות כבולות להתנהגות ההורים ו/או הסכמתם בכל הקשור למזונותיהן, לרבות ההחלטה להביא ילדים לעולם. ניתן ללמוד מהפסיקה הקיימת השומרת ומגינה על זכויות קטינים להגיש תובענה נפרדת למזונותיהם"

 

והנה התבשרנו כי אי אפשר לצאת מכך בלא כלום ובפסיקה מלפני כמה חודשים נקבע תקדים במשפט הישראלי לפיו גבר יפוצה כספית על גניבת זרעו.

על כך בהרחבה במאמר שלהלן:

http://www.mako.co.il/ninemonth-birth/relationship/Article-3fde579d9ff5e31006.htm

 

נשים הזהרנה, לא זו הדרך לספק צורך אמהי!!!!!!!!!!

 

 

ממעשה גניבת הזרע לתמר ויהודה נולדו תאומים פרץ וזרח.

דוד  המלך נצר לשושלת פרץ :  "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ: פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד"  (רות ד, יח-כב).  

 

בכל דבר רע יש גם משהו טוב.....

 

יהודה ותמר, ציור מאת אחד מתלמידיו של רמברנדט – התמונה מויקיפדיה לאילוסטרציה ואינה שייכת לכתבה